מבוסס על סיפורה של סבין תעסה שלאחר הטרגדיה הנוראה שעברה מקדישה חלק ניכר מימיה לעבודת הסברה מורכבת ומלאת אמונה. בצרפת סבין מוצאת את עצמה משחזרת כל פעם מחדש את אותה שבת בלתי נתפסת. שבת שבה איבדה את בעלה ובנה הבכור בשני מקומות שונים, ומנגד הצליחה להציל את שלושת ילדיה הנותרים, סבין נעה בין הזכרונות שלא מרפים, הנאומים, השחזורים, הכאב ששורף את הנשמה לבין השליחות שלה. מול קהלים גדולים ומול אנשים יחידים, מול עיתונאים ומול נהגי מונית, מול כל המהלומות- סבין לא מוותרת. ביחד עם שלושת ילדיה שהולכים איתה לכל מקום, היא עומדת מול כל מי שמעז להפנות את הגב ומוכיחה לו מה קרה לה, מה קרה לכולנו.
משפחת גולן-חוגג מקיבוץ כפר עזה, מתעוררת בבוקר ה 7.10 לתופת כשמחבלים מציתים את ביתם. האש שמאיימת לשרוף אותם חיים מעמידה אותם בפני האפשרות לברוח החוצה לאוויר הפתוח ולידי המחבלים, או לרוץ דרך האש החשופה וכך, בכל מחיר, להציל את חיי בתם התינוקת. הם בוחרים לרוץ דרך האש. בחירה שמובילה את אליי, אריאל ויעל הקטנה להרגיש את התופת על בשרם, לעבור שיקום ארוך ומטלטל אבל גם להינצל בזכות אהבתם הבלתי מתפשרת לבתם הקטנה.
ענבל ליברמן מקיבוץ ניר עם התפטרה חודש לפני ה־7 באוקטובר מתפקיד הרבש"צית, תפקיד שלא רצתה בו מלכתחילה. אך כשהחלה המתקפה, היא לא היססה לקחת פיקוד וקיבלה החלטות גורליות, פיזרה את הכוחות המעטים לארוב בנקודות אסטרטגיות ובכך הגנה על הקיבוץ מול איום חסר תקדים, כשהיא רותמת למשימה קבוצת גברים מבוגרים ממנה ומובילה אותם ללחימה. בתוך הכאוס, מתגלה העוצמה של ענבל, אשה צעירה שהיא סמל לאומץ ותושייה שבזכות פעולתה הנחושה, ניצלו חייהם של תושבי הקיבוץ.
בעומק האדמה, בחושך מוחלט, עומר שם טוב – צעיר בן 22 שב 7.10 נחטף ממסיבת הנובה, שורד 505 ימים בשבי חמאס. בלי אור, בלי זמן, בלי לדעת אם מישהו מחפש אותו, הוא נאחז בשפיות בכל דרך שהוא יכול. כך בתוך מערכת מנהרות אפלה, הוא מוצא שפה, קשרים, ואמונה הוא מוצא דרך ליצור מערכת יחסים מורכבת עם שוביו. הפרק מתרחש כולו בעולם תת־קרקעי טעון, ומגיע לשיאו ברגע השחרור – באור יום, על הקרקע ביום שבו חזר הביתה.