Der ungarische Wirtschaftshistoriker und -wissenschaftler Karl Polanyi, der nach dem Ersten Weltkrieg an der Universität Wien und später in London und schließlich an der Universität New York lehrte, war seiner Zeit wahrscheinlich weit voraus: Seine Warnung davor, dass die Gesellschaft der Wirtschaft dienen werde, statt umgekehrt, findet im 21. Jahrhundert mehr Gehör als zu seinen Lebzeiten. Polanyis Untersuchungen über die antiken Gesellschaften der Sumerer und Babylonier können aufschlussreiche Erkenntnisse über die Welt nach 2008 liefern, in der sich verschuldete Staaten totsparen müssen und demokratisch gewählte Volksvertreter den anonymen Entscheidungen der Finanzmärkte machtlos ausgeliefert sind.
An exploration of the life and work of Karl Polanyi, who sought to reintegrate society and economy. Could the commodification of labour and money ultimately be as disastrous as floods, drought and earthquakes?
Nous examinons rarement les anciennes économies afin de tirer des leçons pour la nôtre. Pourtant un historien économique aujourd’hui redécouvert l’a fait. Quel enseignement les études de Karl Polanyi sur Sumer et Babylone peuvent apporter à notre monde post-2008, où les pays endettés sont écrasés par un régime d’austérité imposé ? Et quand les élus des démocraties semblent impuissants face aux décisions anonymes assenées par les marchés financiers ? L’avertissement de Karl Polanyi sur le danger représenté par une société qui devient tributaire de l’économie, et non l’inverse, prend tout son sens dans notre XXIe siècle.
אנו כמעט ולא מסתכלים על הכלכלות העתיקות בכדי ללמוד ולהבין את הכוחות המניעים את הכלכלה היום. אבל זה בדיוק מה שעשה קארל פולני, הסטוריון כלכלי שנמלט מוינה ערב מלחמת עולם השנייה. איזה לקח אפשר ללמוד משומר ובבל העתיקות שיכול להיות רלבנטי לעולם פוסט-2008 שלנו? עולם בו מדינות נמחצות על ידי תכניות צנע דרקוניות, ודמוקרטיות נבחרות נראות חסרות אונים מול כוחות השוק שמורכבים ממיליוני משקיעים אנונימיים. אזהרתו של קארל פולני על הסכנה של חברה ששתולה בתוך הכלכלה ולא להיפך, רק נראית היום רלבנטית יותר במאה עשרים והאחת שלנו מאשר בסוף המאה העשרים, התקופה בה פולני כתב את עבודתו.