כשנגמרים החיים הטובים בבריה״מ שלפני הפרסטרויקה - המוני יהודים עוזבים ״למען עתיד הילדים״. ילדים אלו, שנגררים אחרי בחירת הוריהם, רואים אותם מהצד אורזים חיים שלמים ומתחילים מחדש בישראל: עובדים בכל עבודה, מחפשים רהיטים ברחוב ושוברים שיניים בשפה קשה. בן רגע, התפקידים מתחלפים והילדים הופכים אחראים לקשר בין ההורים למדינה ותוך כדי הם צריכים לשרוד מבחנים חברתיים בגנים ובבתי הספר
ילדי דור 1.5 נדרשים לבחור: חלק מהצעירים משילים כל סממן רוסי כדי להתקבל לחברה הישראלית, גם במחיר של ויתור על בית ההורים. אחרים בוחרים להסתגר בתרבות הרוסית בעקבות קבלת הפנים שחוו אך הם משלמים מחיר בהתאקלמות מול החברה הישראלית. ההחלטה שהכריעה את מסלול חייהם עוברת טלטלה ונפתחת מחדש אחרי שלושים שנה, כאשר הילדים פותחים מול הוריהם את השאלות הקשות משנות התבגרותם וההורים מעמתים את הילדים מול קשיי החיים שהיו צריכים לעבור
הפיגוע בדולפינריום בו נפגעים גם עולים מרוסיה הופך אותם באחת לישראלים, אבל גם 30 שנה אחרי, הם עדיין בוחנים את מקומם
