נתן דטנר בפגישה אישית עם רוני קובן, מדבר על כישרון ועל תחרות, על המאבק האינסופי כדי לזכות בתפקידים, על טוביה החולב, תפקיד חייו, ועל הוריו ניצולי השואה שהוא מושיב בדימיונו מולו באולם, וגם על מה שהוא עושה כשמישהו בקהל לא מוחא כפיים בסוף ההצגה.
