בשנים שבהן למד קולנוע, התפרנס הבמאי נדב לפיד מצילום חתונות. במשך ארבע שנים הוא צילם כ-700 חתונות. הינומה, שמלה לבנה, חתן וכלה, הורים מאושרים, חברים חוגגים, חופה, רב, טבעת מנצנצת וכוס שמתנפצת – כל הדימויים האלה היו נמזגים דרך העדשה שלו לבלילה שנהפכה בסופו של דבר לעוד סרט חתונות חגיגי, צוהל ונוטף חיוכים נרגשים שהיה נמסר אחר כבוד לידיו של הזוג הנשוי והמאושר, או המאושר לכאורה. אבל ההשקפה הזאת על מאות חתונות מן הצד, דרך עדשה מבודדת, חשפה לפניו גם את הצדדים המלבבים פחות של הריטואל החברתי הקדום הזה. עשר שנים לאחר שנטש את אפיק הפרנסה הזה, יוצא לבתי הקולנוע סרטו של לפיד, "מיומנו של צלם חתונות" - סרט שאינו מהסס לצאת ולשייט במדמנת הרגשות האפלים המבעבעת מתחת לפני השטח הבוהקים והזוהרים של מוסד הנישואים בכלל ושל יום החתונה בפרט. בסרטו של לפיד אמנם יש שני זוגות של חתן וכלה, עם שמלה לבנה, חליפה חגיגית וחיוכים רחבים, וגם צלם אחד שעובד קשה כדי להנציח את היום הדרמטי הזה בחייהם, אבל עד מהרה החיוכים של כולם נסדקים, האושר מתחיל להתפורר, והמצלמה מצליחה לחשוף את הספקות, החרדות והפחדים, הרותחים לא פעם במעמקי נפשם של מי שנכנסים מתחת לחופה הלבנה הבוהקת, בדרך לכבלי הנישואים.
No artwork of this type.
No artwork of this type.
No artwork of this type.
No artwork of this type.
No artwork of this type.
No lists.
No lists.
No lists.
Please log in to view notes.
